מאמרים > דמי מזונות - רק לפי כושר השתכרות

א' נישא לאשתו ב1998, ובשנים שלאחר מכן נולדו לזוג תאומים.

לאחר 8 שנים החליטו בני הזוג להפרד, וחתמו על הסכם גירושין והסכמה בנוגע למשמורת ומזונות.

א' התחייב לשלם דני מזונות בגובה 3,850 ש"ח, וכן נקבעו הסדרי ראיה, שלמרות שלא נקראו משמורת משותפת, עדיין קובעים למעשה שהילדים ישהו כמעט חצי מהזמן אצל האב ומחציתו אצל האם.

במשך השנים הלך ועלה סכום המזונות והגיע ל4,225 ש"ח. האב חווה התמוטטות נפשית וחדל לעבוד, והחל לצבור חובות כבדים עקב זאת. 

כשהגיא א' למשרדי הוא נראה כשבר כלי, מצבו הנפשי היה קשה ואכן היו ברשותו מסמכים רשמיים שמאשרים זאת, וכמו כן, נקבעה לו קצבה מהביטוח הלאומי על סך 4,137 ש"ח שלאחר ניכויים שונים והוצאה לפועל של דמי המזונות נשאר א' עם סכום עגול של 0 ש"ח בלבד.

גרושתו של א' טענה כי משפחתו מסייעת לו, ולמרות שאינו משתכר כלל ואף נקצבה לו קצבת נכות, אין סיבה להוריד מדמי המזונות ואף ישנו מקום להעלותם. (לטענתה של גרושתו, א' מקבל ממשפחתו סכומים שעולים עד 10,000 ש"ח בחודש).

בפסק הדין כתבה כבוד השופטת קראוס כי: 

משמע: למרות שמשפחתו של א' אמידה, ולמרות שבזמן בו הוא לא משתכר הוא נהנה מעזרה כלכלית רחבה וגדולה של משפחתו, כביכול, אין הדבר אומר שעליו לשלם מזונות גבוהים, או כאלו שלא תואמים את השתכרותו בפועל, הלא היא קצבה קטנה מביטוח לאומי. 

במזונות נקבעו לאב, ולא למשפחתו. אין סיבה שהוריו של א' ישלמו בשמו מזונות גדולים.

לפי פסק הדין, כל עוד נקבע כי ל א' אין כושר השתכרות, הוצמדו המזונות לגובה הקצבה לה הוא זכאי מהביטוח הלאומי.